גזר דין בתיק ת"פ 23761-12-10

1.      הנאשמים הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות של הסגת גבול וגניבה לפי סעיפים 447(א)(1) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודאת הנאשמים ניתנה במסגרת הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום ועבירת ההתפרצות הומרה בעבירות של הסגת גבול פלילי וגניבה.

גזר דין בעניינו של הנאשם 3 ניתן ביום 14.3.11 ולפיכך גזר דין זה מתייחס לנאשמים 1 ו-2, בלבד.

2.      על פי כתב האישום המתוקן, ביום 13.12.10 בשעה 23:30 לערך, במושב אורה, נכנסו הנאשמים בצוותא חדא, למפעל חברת "קווים" וגנבו עגלת גרר ורכוש רב.

הנאשמים הגיעו למקום ברכב מסוג טויוטה בו נהג נאשם 1, לאחר שהסירו את לוחית הזיהוי  הקדמית וקיפלו את לוחית הזיהוי האחורית, כך שלא ניתן היה לראות את מספרה. הנאשמים נכנסו למכולה במפעל, תוך שהם חותכים את מנעול המכולה באמצעות דיסק חיתוך, והעמיסו על עגלת גרר תמרורים, קונוסים, אביזרי בטיחות, פנסים, מטען ומצברים ודיסק חיתוך.

הנאשמים חתכו את מנעול השער הראשי של המפעל באמצעות דיסק חיתוך, הכניסו את רכב הטויוטה לתחום המפעל וחיברו את עגלת הגרר לרכב הטיוטה.

הנאשמים החלו בנסיעה לכיוון ירושלים ונתפסו בכף על ידי משטרת ישראל.

3.      ביום 20.11.11 טענו ב"כ הצדדים טיעוניהם לעונש.

ב"כ המאשימה טענה כי אמנם לנאשמים אין עבר פלילי, אך ישנן נסיבות אחרות לחומרה.  מדובר בתכנון מוקדם שכלל הגעה עם דיסק חיתוך בשעת לילה מאוחרת, הנאשמים גרמו נזק למנעול, גנבו ציוד רב ועל כן יש לנקוט ענישה מחמירה. הנאשם 2 ניצל את הידע הפנימי שהיה לו מתוקף תפקידו בחברת קווים, מאחר שהמעסיק סירב לשלם לו, לטענתו, ובכוונתו היה לסחוט את המעסיק לאחר הגניבה. הנאשמים חברו זה לזה לצורך ביצוע העבירות וקיפלו את לוחית הזיהוי על מנת למנוע זיהויים. בשל אלה מבקשת המאשימה לגזור עליו עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

ביחס לנאשם 1, טענה המאשימה כי הוא הוגה הרעיון, אשר הביא את הרכב ועל כן יש להשית גם עליו עונש של מאסר בפועל, שיהיה קצר מעונשו של הנאשם 3, ולגזור עליו בנוסף קנס בסך 2,000 ש"ח ומאסר על תנאי.

ב"כ הנאשמים טען, כי שלושת הנאשמים עבדו יחד באותו מקום ולאחר שלאחד מהם הייתה בעיה עם המעסיק הם החליטו לגנוב. קצין הביטחון של המפעל ידע על כך עוד לפני האירוע והמשטרה חיכתה במקום. לכן הודו הנאשמים מהרגע הראשון והם שוחררו בתנאים מייד. לנאשמים אין עבר פלילי, ועל כן התיק יכל להסתיים ללא הרשעה.

על-כן, לשיטת הסניגור, העונש המתאים הוא מאסר על תנאי וקנס, שכן בעניינו של הנאשם 3, שהיה "הרוח החיה" ובעל עבר פלילי, התביעה הסתפקה במאסר בפועל למשך עשרה חודשים.

לטענתו, מדובר במעידה חד פעמית של הנאשמים 1 ו-2, הם מתפקדים היטב, עובדים כיום במ.ע.צ, יש להם מקום עבודה והם מפרנסים. עונש של מאסר או אפילו עבודות שירות, ינתק אותה מעבודתם ומקום שמדובר בעבירה מסוג עוון ולא פשע, יש להתחשב בכך.

4.   שירות המבחן הגיש תסקירים בעניינם של הנאשמים.

ביחס לנאשם 1, מסר שירות המבחן כי מדובר בבחור צעיר עם תוכניות נורמטיביות לעתיד ועל כן המליץ כי באם יוטל עליו עונש מאסר הוא ירוצה בעבודות שירות לתקופה קצרה על מנת לאפשר לו להמשיך במקום עבודתו ולפרנס את משפחתו.

ביחס לנאשם 2, ציינה קצינת המבחן, כי מדובר בבחור צעיר אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי וגילה תפקוד תעסוקתי גבוה ומעצרו בתיק זה סייע לו בהפנמת גבולות ברורים וחדים יותר. מאחר שהינו הבן היחיד במשפחת המוצא, הוא אחראי על פרנסת הבית. הנאשם קיבל אחריות והביע חרטה על מעשיו ועל מעורבותו בפלילים, ואת רצונו לשקם את חייו ולהתחיל מסלול חיים נורמטיבי.

לבסוף, העריכה קצינת המבחן, כי שליחת הנאשם למאסר בשלב זה, תהווה גורם מדרדר ותגרום להפנמת תווית עבריינית ולפיכך המליצה על תקופה קצרה של מאסר שתרוצה בעבודות שירות כענישה מוחשית וכן על עונש מותנה כגורם מרתיע לעתיד.

5.      הממונה על עבודות השירות ערך חוות דעת בעניינם של הנאשמים וקבע כי הם מתאימים לביצוע עבודות שירות.

6.      הנאשמים ביצעו את העבירה בה הורשעו בתעוזה רבה ולאחר תכנון מוקדם, תוך שהם מנצלים ידע מוקדם שהיה להם אודות המפעל ממנו גנבו. יחד עם זאת, מדובר בבחורים צעירים בראשית דרכם, ללא עבר פלילי ובאירוע חד פעמי וחריג לאורח חייהם הנורמטיבי בדרך כלל. שירות המבחן התרשם כי שני הנאשמים מעוניינים לחזור לקיים אורח חיים נורמטיבי ולהתרחק מההליכים הפליליים וכי השמתם מאחורי סורג ובריח תהווה גורם מדרדר ותגרום להפנמת תווית עבריינית ולפיכך המליץ להימנע מעונש של מאסר בפועל, תוך ביצוע עבודות שירות.